חובת ניהול ספרים

סעיף 130(א)(1) לפקודת מס הכנסה התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") קובע כדלקמן:

"לצורך השומה רשאי המנהל להורות, דרך כלל או לסוג מסויים של נישומים, על ניהול פנקסי חשבונות של הכנסה הנובעת מעסק או ממשלח-יד, והוא רשאי לקבוע באותן הוראות כללים לשיטת ניהול הפנקסים, לרבות חיוב הנישום לדרוש ממי שאתו הוא מקיים קשר עסקי כלשהו למסור לנישום את פרטיו האישיים ולהזדהות…"

הסעיף למעשה מסמיך את מנהל רשות המיסים (להלן: "המנהל") לקבוע הוראות לניהול פנקסים וספרים, בדגש על כך שהוראות אלו יחולו רק על מי שמפיק הכנסות מעסק או משלח יד. יוצא מכך שבגין כל הכנסה אחרת שאינה נובעת מעסק או משלח יד, אין חובה לנהל ספרים.

מכח סעיף זה, קבע המנהל הוראות ניהול ספרים שהן בעצם שילוב של שני סוגי תקנות: הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973 ותקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ו 1976 (להלן: "ההוראות").

הוראות אלו למעשה מסדירות את סוגי הספרים והתיעוד שעל סוגי נישומים שונים לנהל, כאשר בין היתר נקבעו מספר פרמטרים כגון: מחזור הכנסות, מספר עובדים, סוג עיסוק ועוד. כמו כן, ההוראות מגדירות דרישות צורניות ומהותיות לגבי הספרים והתיעוד, את אופן ותקופת שמירתם ועוד.

סעדים

סעיף 130(ג) לפקודה קובע חובת הודעה על הפסילה וחובת הנמקה:

"סירב פקיד השומה לקבל חשבונות כאמור בסעיף קטן (ב), או פסל פנקסי חשבונות בשל ליקויים כאמור שנמצאו בהם – ישלח לנישום או למוסד הודעה על כך ויפרט בה את נימוקי החלטתו"

בהוראת ביצוע [5]25/97 שפורסמה על ידי רשות המיסים נקבע כי תינתן האפשרות להליך השגה/שימוע בפני רכז החוליה בטרם פסילת הספרים:

"החליט הממונה כי מדובר בליקוי של קוד 2 או בקוד 4 יישלח לנישום באמצעות המחשב מכתב בדואר רשום ובו יפורטו הממצאים והליקויים כאמור. במכתב יידרש הנישום לתקן את הליקויים העולים מן הממצאים, כאמור,ותופנה תשומת לבו לאפשרות הנתונה לפקיד השומה להסיק בעתיד מסקנות מהליקויים שנמצאו בביקורת לגבי קבילות פנקסיו. בנוסף יובהר לנישום (לגבי קוד 2) כי באפשרותו להשיג בכתב תוך 30 יום מיום קבלת המכתב על ממצאי הביקורת והליקויים בטופס 5012 .נתקבלה הודעה על השגת הנישום, יועבר הטיפול לשימוע אצל רכז החוליה בה מתנהל התיק. החליט הרכז לקבל את השגתו של הנישום, ישונה קוד 2 לקוד 4 או 3 הכל לפי העניין. החליט הרכז לדחות את השגת הנישום, ישונה קוד 2 לקוד 5. הרכז יודיע לנשום על החלטתו בטופס 5013 (נספח מס' 2). היה ולא תנתן תשובה להשגה בתוך 6 חודשים מיום עריכת הביקורת לא ייקבע קוד 5 לגבי אותה ביקורת, ובשלב ביניים יירשם קוד 4 עד לדיון בהשגה. אם לא ייערך דיון בהשגה בתוך 3 חודשים נוספים ייראה כאילו לא נערכה הביקורת כלל, וייקבע קוד 0.לא הגיש הנשום השגה, ישונה קוד 2 לקוד 5 (לקוי מהותי)"

סעיף 130(ד)(1) מאפשר לנישום לערור על הפסילה לועדה לקבילות פנקסים (להלן: "הועדה"):

"על החלטת פקיד השומה על פי סעיף קטן (ג) ניתן לערור לפני הועדה לקבילות פנקסים תוך 30 יום מיום קבלת ההודעה"

סעיף 130(ה) קובע שהחלטת הועדה היא סופית ולא ניתנת לערעור:

" הוגש ערר כאמור בסעיף קטן (ד) ונדחה, יראו את פנקסי החשבונות כבלתי קבילים לענין ערעור על השומה"

סעד חלופי לערר לועדה (אך ורק אם לא הוגש ערר) ניתן בסעיף 130(ח) לפקודה בדמות ערעור על פסילת הספרים לבית המשפט המחוזי יחד עם ערעור על השומות שהוצאו לשנות הפסילה:

"לא הוגש ערר כאמור בסעיף קטן (ד), ניתן לערער על החלטת פקיד השומה לפי סעיף קטן (ג) לפני בית המשפט המחוזי יחד עם הערעור על פי סעיף 153"

על הועדה

סעיף 146 לפקודה מסדיר את הרכב הועדה, סדרי עבודתה והיקף סמכותה ומסמיך את שר האוצר להתקין תקנות לצורכי דרכי פעולתה:

(1) שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, ימנה אנשים שמהם ירכיב המנהל ועדות לקבילות פנקסי חשבונות;

(2) כל ועדה כאמור תהיה של שלושה חברים; היושב ראש שלה יהיה איש ציבור מומחה בחשבונאות ושני החברים האחרים יהיו רואי חשבון, שאחד מהם בלבד הוא עובד המדינה או מוסד ממלכתי אחר; בעררו של יהלומן על פי סעיף 145א1 ישתתף בדיונים בלבד גם נציג של היהלומנים שימנה שר האוצר על פי המלצת נציגי הענף;

(3) הודעה על מינויים כאמור תפורסם ברשומות…"

סדרי הדין בנוגע לועדה הוסדרו בתקנות מס הכנסה ומס ערך מוסף (סדרי הדין בפני הוועדה לקבילות פנקסים), התשל"ח-1978.

פסילת ספרים לפי סעיף 130(יא)

סעיף 130 (יא) (1) לפקודה מאפשר עילה נוספת לפסילת ספרים כדלקמן:

"ניתנו הוראות לפי סעיף קטן (א), ונעשה אחד מאלה יראו את הפנקסים כבלתי קבילים, זולת אם שוכנע פקיד השומה כי היתה סיבה מספקת למעשה כאמור:

(א) שימוש בחשבונית שהוצאה בלא מכירה או מתן שירות, או שהסכום הנקוב בה אינו משקף את מחיר המכירה או את מחיר מתן השירות, לפי הענין; לענין זה, "חשבונית" – כמשמעותה בהוראות שניתנו לפי סעיף זה, וכן חשבונית מס כמשמעותה בחוק מס ערך מוסף;

(ב) בדוח שהוגש לפי סעיף 131 לא נכללה הכנסה בסכום מהותי;

(ג) בדוח שהוגש לפי סעיף 131 נוכתה הוצאה פרטית, או הוצאה ללא רכישה או קבלת שירות, או שסכום ההוצאה שנוכתה כאמור אינו משקף את מחיר הרכישה או את מחיר קבלת השירות, והכל באופן שהפחית את ההכנסה החייבת או שהגדיל את ההפסד, בסכום מהותי"

 

הסעיף קובע חזקת אי קבילות בהתקיים אחד משלושת היסודות העובדתיים החלופיים הבאים ולמעט חריג של התקיימות של "סיבה מספקת":

א. שימוש בחשבונית כוזבת- חשבונית ללא מכר או שרות/ סכום חשבונית כוזב.

ב. השמטת הכנסה מהותית מהדוח.

ג. שימוש בחשבונית הוצאה כוזבת בדוח- הכללה בדוח של הוצאה פרטית/הוצאה ללא מכר או שרות/סכום הוצאה כוזב, כאשר מדובר בסכום מהותי.

``סיבה מספקת``-

" כעיקרון, על הנישום לקבוע לעצמו סדרי ניהול עסק, אשר יאפשרו לו קיומן של ההוראות השונות בדבר רישום תקבולים. בקביעתם של סדרים אלה, עליו לקחת בחשבון את טיבו של העסק, ואת האילוצים בהם הוא עשוי להמצא, תוך שעליו לקבוע סדרים שכאלה שיאפשרו לו למלא אחר הוראות החוק חרף האילוצים השונים.אי קיום ההוראות הנובע משגרתו של העסק, על המיוחד שבו, אינן יכולות להוות "סיבה סבירה". כך למשל, לחץ עבודה, אינו "סיבה סבירה" לאי רישום תקבולים, שכן על הנישום לקבוע מראש סידורים מתאימים אשר יאפשרו קיומן של הוראות החוק אף אם הנישום פועל תחת לחץ עסקי (ע"א 389/79 פד"י ל"ה, 1, 529). הוא הדין בעובדה שנדרשים רישומים של סכומים קטנים, ועדיף מבחינתו של הנישום לסכם ולרשום סך כל התקבולים בסוף היום (ע"א 479/80 (לא פורסם)). לעומת זאת, אם התרחש אירוע בלתי צפוי וחריג, ניתן לראות בו "סיבה סבירה" לאי הרישום.."

סעיף 130(יא)(2) קובע כי לנישום זכות לבקש מפקיד השומה (לעניין סעיף זה נקבע בפירוש כי הסמכות היא של הסגן או פקיד השומה עצמו), לעיין מחדש בהחלטתו (מעין שימוע), ובמידה והחליט לפסול, זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנפרד או יחד עם השומות:

"אדם החולק על החלטה שניתנה לפי פסקה (1), רשאי לבקש מפקיד השומה, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, לחזור ולעיין בה ולשנותה; דחה פקיד השומה את הבקשה לשנות את ההחלטה, כולה או חלקה, ניתן לערער על החלטתו כאילו היתה צו לפי סעיף 152(ב), ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה 60 ימים מיום מתן החלטתו או יחד עם הערעור על השומות שנערכו לאותה שנת מס; לענין פסקה זו, "פקיד שומה" – למעט עוזר פקיד שומה וגובה ראשי"

פסילת ספרים בשל אי רישום תקבול או אי ניהול סרט קופה רושמת

סעיף 145 ב בא לאכוף את הדרך המרכזית של העלמת הכנסות על ידי הנישומים, באמצעות אי רישום תקבול בפנקס קבלות או בסרט קופה רושמת (למי שחייב בניהולו). הסעיף מטיל פסילת הספרים בשל אי רישום כאמור, כאשר ערעור על כך מתאפשר רק בפני בית המשפט המחוזי.

"תקבול" מוגדר בהוראות כדלקמן:

"כל סכום במזומן, בשטר, או בשיק שהתאריך הנקוב בו מאוחר מתאריך קבלתו או בכרטיס אשראי, שקיבל הנישום, במישרין או בעקיפין, במהלך עסקו"

סעיף 145 ב(א)(1) קובע כדלקמן:

"נישום הרושם תקבוליו בסרט קופה רושמת, שובר קבלה, חשבונית, ספר פדיון יומי או תעוד אחר שהוא חייב לנהל על פי הוראות המנהל מכח סעיף 130, ולא רשם בהם תקבול שהיה חייב לרשמו על פי אותן הוראות, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים זולת אם שוכנע פקיד השומה כי היתה סיבה מספקת לאי הרישום; אדם החולק על החלטה שניתנה לפי פסקה זו רשאי לבקש מפקיד השומה כהגדרתו בסעיף 130(יא)(2), בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, לחזור ולעיין בה ולשנותה; דחה פקיד השומה את הבקשה לשנות את ההחלטה, כולה או חלקה, ניתן לערער על החלטתו כאילו היתה צו לפי סעיף 152(ב), ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה 60 ימים מיום מתן החלטתו"

הסעיף קובע כי בהתקיים התנאים המצטברים הבאים קיימת חזקת פסילת ספרים לאותה שנה:

א. תקבול.

ב. חייב ברישום לפי ההוראות.

ג. לא נרשם.

ד. היעדר סיבה מספקת- נטל השכנוע על הנישום.

עוד קובע הסעיף כי לנישום קיימת הזכות לבקש מפקיד השומה (ספ"ש/פ"ש) לעיין בהחלטתו (מעין זכות טיעון/שימוע). במידה ופקיד השומה דחה את הטיעון, ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

סעיף 145 ב(א)(2) קובע כי במידה ונתפס הנישום באי רישום תקבול פעמיים בשנת מס אחת או תוך 12 חודשים בשתי שנות מס, תחול פסילת הספרים על פני שלוש שנות מס. לצורך כך, נדרש כי תימסר אזהרה לנישום באחת מהפעמים בהן נתפס. במידה ונפסלו הספרים גם לשנתיים הקודמות ונערכו שומות לשנים אלו, פקיד השומה רשאי לערוך שומה לפי מיטב שפיטה בצו (אין הליכי שומה).

סעיף 145ב(ב) קובע כי במידה ונישום חייב בניהול סרט קופה רושמת ולא ניהלו, ספריו יפסלו ללא זכות ערעור ו/או השגה כלשהם:

"נישום החייב בניהול סרט קופה רושמת על פי הוראות המנהל מכוח סעיף 130 ולא ניהלו, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים"

בשל העובדה כי סמכות הפסילה על פי סעיפים אלו היא דרסטית, ועל נקלה נישום תם לב יכול לטעות בכך, קבעה רשות המיסים בחוזר 25/93 [7]שכותרתו "ישום מנהלי של הוראות הפקודה בענין פסילת ספרים בשל אי רישום תקבול", הגבלות וסייגים להפעלת הסמכות, בקבעה כדלקמן:

 

"נציבות מס הכנסה היתה ערה לקושי שיוצרת ההתייחסות הטכנית/דווקנית לסעיף 145ב, ולכן הוקמה לעניין זה ועדה שמסקנותיה, אשר אומצו על ידי נציבות מס ההכנסה, קבעו שני כללים מינהליים להפעלת סעיף 145ב:

א. קיים חשד כי הנישום ניסה להעלים מס.

ב. קיימת אצל הנישום שיטה לקויה של רישום התקבולים

 

הפעלת שיקול הדעת תעשה באמצעות בדיקה רחבה וכוללת של אי רישום התקבול במסגרת המערך הכללי של עסקו של הנישום. כלומר- הבדיקה לא תבודד את אי הרישום אלא אי הרישום יבדק על רקע שאר נתוני העסק. רק על סמך בדיקה כללית ומקיפה של הנסיבות הכוללות והספציפיות של אותו נישום יחליט פ"ש האם לפסול את הספרים, או להסתפק באזהרה בלבד. סעיף 145ב לא יופעל בנסיבות שלהלן:

  1. קיים רישום חלופי או רישום מקביל של התקבול, באופן בו לפי שיטת ניהול החשבונות, מערכת הרישומים, הנהלים שמנהל הנישום ונהלי ביקורת החשבונות של ספרי הנישום לגביהם נדרש להגיש דו"חות מבוקרים, שכנע הנישום את פקיד השומה כי לא קיימת סבירות שהתקבול לא יכלל בדו"ח על ההכנסה, בעיקר כאשר מדובר במערכת הנהלת חשבונות כפולה.
  2. רמת הציות בעבר בנושא הדווח וסבירות הדוחות של ההכנסה, מצביעה על כך שהשמטת הרישום הינה מקרית.
  3. אי הרישום מתיחס לחלק מהעסק, וניתן לראותו כעסק נפרד מבחינה חשבונאית ארגונית ופיסית (כגון חנות מפעל). במקרה כזה יוכל פקיד השומה להתיחס הן לענין הפסילה והן לענין המנעות מפסילה לקטע עסק זה בלבד. בכל מקרה תותר הפרדה כזאת בין חלקי העסק רק אם לא מדובר בארוע חוזר ונשנה.
  1. אף בנסיבות שלא פורטו לעיל יכול פקיד השומה בהסכמת הנישום לדחות החלטתו בדבר ישום סעיף 145ב עד לקבלת דו"ח הנישום על ההכנסה, ולקבל את החלטתו לפי סבירות הדו"ח שהגיש, ועל פי נתונים אחרים רלוונטים של העסק. הסכמת הנישום לענין זה תעשה בכתב ותחתם על ידו סמוך למועד הארוע"

ההגבלות אשר הטילה על עצמה רשות המיסים באו בעקבות שורה של פסקי דין אשר ביקרו את הקלות הרבה של פסילת ספריהם של נישומים תמי לב.

בית המשפט המחוזי קבע, כי על אף אי רישום התקבול קיימת "סיבה מספקת", בדמות מערכת חלופית לאימות הרישום ובחינת תום הלב בהתנהלות הנישום בעבר:

"בעניננו, מצאתי שעמדו לזכותה של המערערת, מספר גורמים שהובילו, בסופו של יום, למסקנה, כי אותו מצב דברים שנקבע בהנחיות הנציבות ובפסיקה הנ"ל, כמצב המעמיד "סיבה מספקת", נתקיים לגביה. בין אלה, קיומה, ללא עוררין, של שיטת ניהול מתקדמת ומאורגנת היטב; קיומו של פיקוח על המתרחש בנושא הרישום;העדר כל ליקוי במערכת הספרים בעבר; ומעל לכל, יחוסו של המחדל לעובד המערערת, שסטה מהנחיות חד משמעיות של מנהלה, אשר תבע מן העובדים, בתקנון שעליו הוחתמו (מע/1) הקפדה על רישום התקבולים בעסק, באופן עיקבי ובצמוד להוראות החוק"

כמוכן קבע בית המשפט המחוזי כי רישום חלופי יעיל, העדר שיטתיות ותום לב, תוך שמירה על נתיב ביקורת של רואה החשבון בהנה"ח כפולה מהווה "תקלה טכנית":

"מקרה הנדון, אמנם הנישום לא היה פטור מחובת הוצאתה של קבלה שכן אין מדובר ב"העברה ישירה" כפי שהוסבר כאמור, אך סבורני לאחר התחבטות לא קלה שבנסיבות המקרה מחדל זה הוא בגדר סטייה טכנית ולא מהותית. וזאת בשים לב לשיקולים הבאים: (א)        המערער מנהל את רישומיו לפי השיטה הכפולה. בשיטה זו חשבונו העסקי בו הופקד השיק מהוה חלק בלתי נפרד מהנהלת הספרים שלו. וזו היא הסיבה שיסוד זה הנו יסוד הכרחי בהוראה שבסעיף 19א(ד) להוראות. (ב)    לא נסתרו דבריו של רו"ח שמשרדו משמש לא רק כרואה חשבון אלא גם כמנהל החשבונות של המערער. אין הוא מסתפק רק בבדיקות מדגמיות אלא לדבריו נעשית התאמה מלאה ו"אין פעולה אחת שלא עוברת בדיקה". יצוין כי בשיטה הכפולה, נערכות התאמות בנק המחייבות כי כל פעולה הנרשמת בדפי הבנק, נרשמת גם בספרים.(ג)      העבודה שבגינה שולמו השיקים נרשמה בספר הזמנות. אמנם ספר ההזמנות אינו מהווה אצל נישום זה חלק ממערכת החשבונות אבל ההוראות של מס הכנסה רואות חשיבות בספר זה ומחייבות ניהולו על ידי יצרנים ונותני שירותים כאחד. וכמובן שהרישום האמור מקשה על העלמת תקבולים הקשורים באותה הזמנה. אמנם קיימות דרכים שונות להעלים הכנסה גם כשהופקדה בבנק, אך סבורני שבנסיבות המקרה הנוכחי כאשר קיים פיקוח צמוד של רואה חשבון המשמש גם כמנהל חשבונות ההסתברות לכך היא נמוכה ביותר. וכאן המקום להעיר שקיימות שיטות של העלמת הכנסה אפילו כשמוצאת קבלה, למשל הוצאת קבלה כי נתקבל התשלום מבעל העסק. כמו כן יש להעיר שמרמה אפשרית גם כאשר זוכה חשבון הנישום בהעברה ישירה שס' 19א(ד) להוראות חל עליה.      (ד) הנסיבות המיוחדות של המקרה מצביעות על כך שהמערערת לא אימצה לה נוהל של אי הוצאת קבלות כשיטה של קבע, אלא מדובר כנראה באירוע חד פעמי"

 

סעיף 145ב (ד) קובע סנקציה מהותית של חילוט מחצית תקבול מהותי שלא נרשם ללא סיבה מספקת, כאשר קיימת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי:

"מצא פקיד השומה, כי תקבול לא נרשם, כאמור בסעיף זה, בסכום העולה על סכום שקבע שר האוצר, רשאי הוא לתפוס ולחלט מחצית מסכום התקבול שלא נרשם כאמור, זולת אם שוכנע כי הייתה סיבה מספקת לאי הרישום; על החלטתו של פקיד השומה ניתן לערער כאילו הייתה צו לפי סעיף 152(ב), ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה בתוך 60 ימים מיום מתן ההחלטה. לעניין סעיף קטן זה, "פקיד שומה" – למעט סגן פקיד שומה, עוזר פקיד שומה וגובה ראשי"

התנאים לחילוט:

א. תקבול בסכום שקבע שר האוצר- בתקנות נקבע סך של מעל 20,000 ₪.

ב. לא נרשם.

ג. היעדר סיבה מספקת.

ד. סמכות פקיד השומה עצמו בלבד.

סנקציות אזרחיות במס הכנסה בשל פסילת ספרים

ספרים בלתי קבילים-

פסילת ספרים מובילה לסנקציות חמורות מאוד אשר להן משמעות כספית מהותית מאוד עד כדי קריסה כלכלית של העסק. בין הסנקציות האזרחיות בפקודה ניתן למנות:

סעיף 155 לפקודה- נטל הראיה- קובע כי בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה, נטל הראיה הוא על הנישום למעט אם ספריו לא נפסלו (קבילים) שאז הנטל עובר לפקיד השומה.

סעיף 121 (ב)(2) לפקודה-איבוד מדרגות מס "נמוכות"- שיעור מס התחלתי של 31% ומעלה על אף היות ההכנסה מיגיעה אישית.

סעיף 145(א)(2)(ב)- שומה לפי מיטב שפיטה- יישום שומה ובחינת סבירות ההכנסה תוך שיקול לקביעת תוספת מחזור/הכנסה.

סעיף 33(א)- שומת הוצאות- פקיד השומה רשאי שלא לקבל הוצאות על אף התיעוד.

סעיף 33 (ב) לפקודה -אי התרת קיזוז הפסד מועבר- לא ניתן לקזז הפסד מועבר משנה קודמת כנגד רווח מעסק שבו הספרים פסולים, כלומר המס ישולם וההפסד יגולגל עוד שנה.

תקנות מס הכנסה (ניכוי במקור- תקנות שונות)-סיווג כ"ילד רע" – לא יינתן אישור על הפחתת ניכוי מס במקור בהתאם לתקנה הרלוונטית בתקנות מס הכנסה. כלומר שיעור הניכוי מס במקור מתשלומים אל בעל העסק שספריו נפסלו יהיה 30%.

סעיף 159א(ב)- עיכוב החזרי מס- סמכות פקיד השומה לעכב החזרי מס מעבר לתשעים יום, על אף שהמקדמות/ניכוי במקור עלו על חבות המס.

חוק עידוד השקעות הון- איבוד הטבות שונות לפי החוק.

מענק עבודה- אי זכאות למס הכנסה שלילי-מענק עבודה בשנת המס.

 

ספרים בלתי קבילים בנסיבות מחמירות (בסמכות הועדה לקבילות פנקסים לקבוע זאת ראה סעיף 146 לפקודה)-

לכל האמור לעיל יתווסף-

סעיף 33(ב) לפקודה- אי הכרה בהפסד לאותה שנה, אי הכרה בניכוי בשל חובות אבודים וקיזוז הפסדים.

 

אי ניהול ספרים כלל-

לכל האמור לעיל יתווסף-

סעיף 33(ג) לפקודה- לא יוכר לו הפסד לאותה שנה, לא יותרו ניכויים בשל פחת, ריבית, חובות אבודים וקיזוז הפסדים מועברים.

סעיף 17(11)(ב) לפקודה- לא יותרו לו הוצאות הכרוכות בשומה, בטיפול בדוחות, בערעור וכו'.

סעיף 191ב(א)- תוספת שיעור מס- תוספת של 10% לשנה הראשונה, ולשנים הבאות 20%. כלומר בשנה הראשונה של אי ניהול שיעור מס התחלתי של 41% ובשנים הבאות 51%.

סעיף 191ב(ב)- הגדלת מקדמות- תוספת של 20% למחזור בשנה הראשונה, ו40% בשנים הבאות.

חוק עסקאות גופים ציבוריים- אי הרשאה לשמש ספק של גוף ציבורי כהגדרתו בחוק, בשנים הללו.

 

לסיכום:

נושא ניהול הספרים בצורה תקינה, אינו פשוט כלל ועיקר, ולאור ה"סכנות" האורבות לנישום, בהתגלה תקלות בספריו, בדמות סנקציות מהותיות מאוד, מן הראוי שיוקפד על קיום סעיפי הפקודה וההוראות תוך היוועצות תכופה עם מייצגי הנישום.

 

הכותבים:

עו"ד מני מדר, העוסק בתחום המיסוי האזרחי והפלילי, בעברו מפקח וחוקר ביחידת יהלום ברשות המיסים.

רו"ח איציק כהן, העוסק בייעוץ בתחום המיסוי האזרחי והפלילי, שימש בתפקידו האחרון ברשות המיסים כסגן מנהל יחידת יהלום.

האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית, כל שימוש במידע או הסתמכות עליו הינם באחריות המשתמש בלבד.

לייעוץ מקצועי חייגו 077-3-400-400 או השאירו פרטים: